זאב, בן לאה ומקס ז"ל, נולד ביום כ"ו באייר תשי"א (1.6.1951) בחיפה. הוא סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "ארלוזורוב" בקרית-חיים, ואחרי-כן למד בבית-הספר המקצועי "אינטרנשיונל", אף הוא בקרית-חיים. הוא היה תלמיד טוב וממושמע. כנער היה בעל מרץ רב, שהופנה בעיקר לתחום הבנייה הטכנית. כמו-כן אהב את הימאות והרבה להשתתף בחוגים בנושא זה בבית-ספרו. הוא גם בנה סירת מצילים במו ידיו. בצעירותו היה חבר בתנועת הנוער "השומר הצעיר". זאביק היה ספורטאי חובב ובעתות הפנאי עסק בעיקר בענף הכדורגל, במסגרת "הפועל" קרית-חיים, ובכל הקשור בספורט הים.

זאב גויס לצה"ל במחצית מאי 1969. הוא הוצב לחיל השריון והשתלם בקורס למקצועות הטנק. הוא נשלח לבית-הספר לשריון ועבר קורס להכרת הטנק, הפעלתו והשימוש בכל מערכותיו השונות. לאחר שהוכשר לתפקיד טען-קשר הוצב בחטיבת טנקים. אולם בגלל שאיפתו העזה להיות מפקד טנק חזר שוב לבית-הספר לשריון, שם עבר בהצלחה קורס מפקדי טנקים. רוב תקופת שירותו הסדיר עברה עליו בחזית הדרום, בתקופת מלחמת ההתשה. אך הוא עבר תקופה זו בשלום.

במחצית מאי 1972 שוחרר זאביק מהשירות הסדיר והוצב ביחידת מילואים. לאחר שחזר הביתה לחיק משפחתו, התחיל לעבוד כמפעיל ציוד-מכני-כבד והצטיין בעבודתו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס זאביק והצטרף ליחידתו. ביום 9.10.1973 לחם באזור "החווה הסינית". בהתקפת האויב על מערך כוחותינו, הצליחו אחדים מטנקי האויב להגיע למדרון של גבעה, שכוחותינו התבצרו בה. מחוסר אפשרות לאכן את האויב, נשלחה מחלקת טנקים חזיתית לכיוון האויב. הטנק של זאביק נשאר אחרון בשטח, הוא לחם בטנקי האויב והצליח לפגוע בטנקים אחדים, עד שנפגע הטנק שלו וצוותו נהרג. על לחימתו ופעולותיו באותו קרב הוענק לו עיטור המופת. הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו אם, אח ואחות. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת סמל-ראשון.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד יחידתו של זאביק: "זאב ז"ל שירת ביחידת שריון. בקרב גילה אומץ לב, תושייה וקור רוח. הוא קיבל על עצמו משימה, נע אל מול טנקי האויב, תוך חשיפה עצמית, כדי לאבטח את אגף הגדוד, והצליח במשימתו. דמותו של זאב תחרט לעד בזכרוננו, חבריו לנשק. חיילים כבנכם ציוו לנו את החיים".